בית המשפט הגבוה לצדק (בקיצור: בג"ץ) הוא אחד מתפקידיו של בית המשפט העליון בישראל, ומשמש כערכאה העליונה הדנה בעתירות נגד רשויות המדינה וגופים ציבוריים.
בג"ץ מוסמך להוציא צווים (כגון צו על-תנאי, צו ביניים וצו מוחלט) המחייבים רשויות, משרדי ממשלה, או אישים הממלאים תפקידים ציבוריים, לפעול על פי החוק או להימנע ממעשים הפוגעים בזכויות אזרח.
ניתן לחלק את עיקרי סמכויותיו ומאפייניו למספר תחומים מרכזיים:
סמכויות בג"ץ
- ביקורת שיפוטית על רשויות המינהל: כל אדם (אזרח, תייר, או תושב) רשאי להגיש עתירה ישירות לבג"ץ אם הוא סבור כי רשות שלטונית פגעה בזכויותיו או פעלה בחוסר סבירות, בחוסר תום לב, או תוך חריגה מסמכות.
- ביקורת שיפוטית על החקיקה: בג"ץ מוסמך לבחון האם חוקים שחוקקה הכנסת עולים בקנה אחד עם חוקי היסוד, ובהתאם לכך הוא רשאי לפסול או לבטל חוקים הנוגדים אותם.
- סעד למען הצדק: לבג"ץ סמכות שיורית רחבה, המאפשרת לו לדון בכל עניין שהוא רואה בו צורך להעניק סעד ("עזרה") למען הצדק, כל עוד העניין אינו נמצא בסמכותו הייחודית של בית משפט או בית דין אחר.
אופן הפעולה והגבלות
- שיקול דעת: בניגוד לערכאות ערעור רגילות, הגעה לבג"ץ אינה נעשית "בזכות". לבית המשפט נתון שיקול דעת נרחב האם להיעתר לעתירה, והוא רשאי לדחות אותה על הסף מסיבות פרוצדורליות (כגון שיהוי בהגשת העתירה, חוסר "ניקיון כפיים" של העותר, או היעדר עילה משפטית).
- מיצוי הליכים: ככלל, בג"ץ לא ידון בעתירה אלא אם העותר פנה תחילה לגורם המוסמך וניסה למצות מולו את ההליכים.
- סוגיות שפיטות: בג"ץ בוחן האם הנושא הנדון הוא בעל אופי משפטי שניתן להכריע בו בכלים שיפוטיים, או שמדובר בסוגיה פוליטית-מדינית שאינה שפיטה.
מידע נוסף, טפסים להגשת עתירות וכן מאגר פסקי הדין המלא של בית המשפט, זמינים לצפייה באתר הרשות השופטת.
